180-Day SITREP by an Israeli Security Analyst

Introductory Comments

Below, with minimal commentary, is a ‘SITREP’ by an Israeli analyst. The author is evidently anti-Netanyahu, and possibly overstating matters; nonetheless, in the main, his analyses on Israel’s (1) diplomatic disaster and relations with allies; (2) internal political crises; (3) parlous military situation; and (4) shambolic state of the economy, are in harmony with external analyses. This includes my own analysis in ‘How Do Iranians Boil a Frog’?, published here, with a revised version published with The Cradle Media on 3 April 2024.

Key statements being that ‘Israel is at the greatest strategic disadvantage in its history…[and at] the brink of degenerating into a war with an enemy more powerful and sophisticated than anything we have known in the past.’ Moreover, ‘the IDF is in the most serious crisis in its history…[and IDF] is very worn out after an intense six months. The reserves are under unprecedented pressure, and the IDF claims that it lacks forces. All this, of course, before opening a full front in the north, and/or against Iran.’ Finally, ‘hundreds, perhaps many thousands of officers, soldiers and civilians who will face the threat of international arrest in any democratic country they try to set foot in.’

English and Hebrew Text of Tweet by Eran Etzion (ערן עציון), former ‘Deputy Head of NSC’

English (AI) translation (lightly edited and annotated; key statements in bold or italics)

There are growing signs that Iran will respond militarily to the [attack] in Damascus. It is difficult to overstate the significance of this moment. Israel is at the greatest strategic disadvantage in its history. But the government responsible for this brings us, in a promiscuous and shocking manner, to the brink of degenerating into a war with an enemy more powerful and sophisticated than anything we have known in the past.

[Israel’s Diplomatic & Political Relations with Allied States]

In the political dimension – a rift with the US and the administration’s complete lack of trust in the government and its leader. A rift with the European countries who see the war as an injury to their strategic agenda, and an opening to a dangerous regional deterioration for them as well. A crisis also with the Arab countries, including Egypt, Jordan and the Emirates, who understand that Netanyahu thwarts their initiatives to end the war, and to alleviate the humanitarian disaster.

Israel’s international image is at a historic low, and it is seen by large publics as conducting a war of extermination against innocent civilians, for reasons of ‘revenge,’ and for reasons of religious-Christian-racist fundamentalism.

[Legal Proceedings Against Israel]

Israel is also in the midst of legal proceedings unprecedented in severity and scope at the ICJ and ICC. The Israelis are still far from understanding the depth of the blow that will be suffered by hundreds, perhaps many thousands of officers, soldiers and civilians who will face the threat of international arrest in any democratic country they try to set foot in.

[Military Situation]

In the military dimension – the IDF is in the most serious crisis in its history. The Chief of Staff, the entire General Staff, and most of the senior officers are responsible and guilty for the failure of [7 October 2023]. And since investigations have not yet been carried out, and there is real difficulty in carrying them out, the failures that led to the failure are still there.

The Americans and the rest of our friends in the world are shocked by the depth of the military failure, and the manner in which unrestrained force is used in Gaza. Their professional assessment of the IDF was greatly damaged. The fighting force is very worn out after an intense six months. The reserves are under unprecedented pressure, and the IDF claims that it lacks forces. All this, of course, before opening a full front in the north, and/or against Iran.

[Internal Politics and Effect on Decision-making, Policy, and Strategy]

In the managerial-strategic dimension – the decision-making processes have been corrupted, eradicated and distorted beyond recognition. The lack of trust between the military and political ranks is enormous and unprecedented. All decision-making processes are infected, diseased, and abnormal. Starting with the prime minister, who assumes illegal powers, and uses extraneous and criminal considerations. Go to the irreparably damaged relationship between the Prime Minister and the Minister of Defense, who do not speak to each other unless they have no choice, and no doubt every exchange between them is recorded and lawyers are consulted. Continue to the fictitious ‘war cabinet’ which has no legal authority, and among some of its members hostility and suspicion prevail. Come to the statutory cabinet, in which the transcripts of the discussions are transmitted almost in real time to the media, when the ministers compete among themselves who will leak louder and faster, and the exchange of words is reminiscent of Opira and Barko in their less good days.

The cabinet and the government plenum have been emptied of all content and meaning. Most of them function as ‘Norwegian ministers,’ empty, weightless suits. The critical professional elements – the military, the intelligence, the political, the legal, the economic – have been destroyed by Netanyahu and his partners, castrated and deterred. Some of them enslave their judgment, only a minority still try to fulfill their professional and ethical mission, under impossible conditions.

[Economic Situation]

Economically – Israel is in a severe and unfolding crisis. The deficit is spinning, the budget is fictitious, the financial management is extremely irresponsible. The costs of the war are astronomical, and if God forbid it expands, they will bring the economy to unknown regions.

Hundreds of thousands are evacuated from their homes. Abandoned tracts of land. Public morale is low. The majority of Israelis understand the seriousness of the situation, are disillusioned with the illusion of ‘absolute victory,’ feel abandoned by the government, and demand its replacement.

Against the background of all this, the decision to carry out the countermeasures in Damascus, which was apparently taken with the knowledge that it would result in a fairly high probability of an Iranian response, and could degenerate into a direct war between Iran and Israel, appears to be one of the most promiscuous and scandalous in Israeli history.

Therefore, at this moment, even before Iran reacts, if it does react, it is necessary to look at the harsh reality. Israel is being led from disaster to catastrophe, from a terrible historical low, to a much deeper and worse low. Netanyahu and his clearly incompetent government must not be allowed to continue spinning the country into the abyss. Israel needs responsible, professional, balanced leadership, connected to reality and the international arena. A leadership that recognizes the limitations of power, and that is able to design a realistic strategy to get out of the crisis. It is a huge challenge, which requires the best minds and forces.

In our most difficult hour, we are led by the person least qualified for the task, our national systems are damaged, strained to the limit, and in part mismanaged. Under Netanyahu and his dysfunctional government, it is forbidden to degenerate into a war with Iran and/or Hezbollah. This is a war that will start with very bad opening conditions, and will only deteriorate from there. Even if there is an Iranian response, it is necessary to reach a hostage deal and a ceasefire immediately [and] replace the government, to negotiate the end of the war, and to enter into procedures for the restoration and rebuilding of the state’s systems and infrastructure.

Hebrew posting, 6 April 2024

גוברים הסימנים שאיראן תגיב צבאית על הסיכול בדמשק. קשה להפריז בעוצמת משמעות הרגע הזה. ישראל מצויה בנחיתות האסטרטגית הגדולה ביותר בתולדותיה. אבל הממשלה האחראית לכך מביאה אותנו, באופן מופקר ומזעזע, לסף הידרדרות למלחמה עם אויב מעצמתי, מתוחכם ומשוכלל בסדרי גודל מכל מה שהכרנו בעבר –

במימד המדיני – קרע עם ארה”ב וחוסר אמון מוחלט של הממשל בממשלה ובעומד בראשה. קרע עם מדינות אירופה הרואות במלחמה פגיעה בסדר היום האסטרטגי שלהן, ופתח להידרדרות אזורית מסוכנת גם עבורן. משבר גם עם מדינות ערב, כולל מצרים, ירדן והאמירויות, המבינות שנתניהו מכשיל את יוזמותיהן לסיום המלחמה, ולהקלת האסון ההומניטרי.

הדימוי הבינלאומי של ישראל בשפל היסטורי, והיא נתפסת ע”י ציבורים גדולים כמנהלת מלחמת-השמדה נגד אזרחים חפים מפשע, מסיבות של “נקמה”, ומסיבות של פונדמנטליזם דתי-משיחי-גזעני.

ישראל גם נמצאת בעיצומם של הליכים משפטיים חסרי תקדים בחומרתם ובהיקפם ב – ICJ וב – ICC. הישראלים עוד רחוקים מלהבין את עומק המכה שיספגו מאות, אולי אלפים רבים של קצינים, חיילים ואזרחים שיעמדו בפני איום של מעצר בינ”ל בכל מדינה דמוקרטית שבה ינסו לדרוך.

במימד הצבאי – צה”ל במשבר החמור בתולדותיו. הרמטכ”ל, המטכ”ל כולו, והקצונה הבכירה ברובה, אחראים ואשמים במחדל של ה-7/10. וכיוון שטרם בוצעו תחקירים, וקיים קושי אמיתי לבצע אותם, הכשלים שהובילו למחדל עדיין שם.

האמריקנים ושאר ידידותינו בעולם מזועזעים מעומק הכישלון הצבאי, ומאופן הפעלת הכוח חסר-הרסן בעזה.

הערכתם המקצועית לצה”ל נפגעה מאוד.

הכוח הלוחם שחוק מאוד אחרי חצי שנה אינטנסיבית. המילואימניקים בעומס חסר תקדים, וצה”ל טוען שחסרים לו כוחות. כל זה כמובן עוד לפני פתיחת חזית מלאה בצפון, ו/או מול איראן.

במימד הניהולי-אסטרטגי – תהליכי קבלת ההחלטות הושחתו, סורסו ועוותו לבלי הכר. חוסר האמון בין הדרג הצבאי לפוליטי הוא עצום וחסר תקדים. כל תהליכי קבלת ההחלטות נגועים, חולים, ובלתי תקינים. החל מראש הממשלה, הנוטל לעצמו סמכויות לא חוקיות, ומפעיל שיקולים זרים ופליליים. עבור ביחסים המקולקלים ללא תקנה בין ראה”ם לבין שר הבטחון, שלא מדברים זה עם זה אלא בלית ברירה, וללא ספק מתעדים כל חילופי דברים ביניהם ומתייעצים עם עורכי דין. המשך ל”קבינט המלחמה” הפיקטיבי שאין לו שום סמכות חוקית, ובין חלק מחבריו שוררים עוינות וחשדנות. בואך הקבינט הסטטוטורי, שתמלילי הדיונים בו מועברים כמעט בזמן אמת לתקשורת, כשהשרים מתחרים ביניהם מי ידליף יותר חזק ויותר מהר, וחילופי הדברים מזכירים ברמתם את ‘אופירה וברקו’ בימים הפחות טובים שלהם.

הקבינט ומליאת הממשלה רוקנו מכל תוכן ומשמעות. רובם מתפקדים כ”שרים נורבגים”, חליפות ריקות, חסרות משקל,

גורמי המקצוע הקריטיים – הצבאיים, המודיעיניים, המדיניים, המשפטיים, הכלכליים – רוסקו ע”י נתניהו ושותפיו, סורסו והורתעו. חלקם משעבדים את שיקול דעתם, רק מיעוטם עוד מנסים למלא את שליחותם המקצועית והאתית, בתנאים בלתי אפשריים.

כלכלית – ישראל במשבר קשה ומתגלגל. הגירעון בסחרור, התקציב פיקטיבי, הניהול הכלכלי בלתי אחראי באופן קיצוני. עלויות המלחמה אסטרונומיות, ואם חלילה תתרחב, יביאו את המשק למחוזות בלתי מוכרים.

מאות אלפים מפונים מבתיהם. חבלי ארץ נטושים. המורל הציבורי נמוך. הישראלים ברובם מבינים את חומרת המצב, מתפכחים מאשליות “הניצחון המוחלט”, חשים מופקרים ע”י הממשלה, ודורשים את החלפתה.

על רקע כל זה, ההחלטה לבצע את הסיכול בדמשק, שככל הנראה נלקחה מתוך ידיעה שתביא בסבירות גבוהה למדי לתגובה איראנית, ועלולה להידרדר למלחמה ישירה בין איראן לישראל, מסתמנת כאחת המופקרות והשערורייתיות בהיסטוריה הישראלית.

ולכן, ברגע הזה, עוד לפני שאיראן הגיבה, אם אכן תגיב, חובה להסתכל נכוחה במציאות הקשה. ישראל מובלת מאסון לקטסטרופה, משפל היסטורי נורא, לשפל עמוק וחמור בהרבה. אסור לתת לנתניהו ולממשלה הבלתי-כשירה בעליל שלו להמשיך לסחרר את המדינה לתהומות.

ישראל חייבת הנהגה אחראית, מקצועית, שקולה, מחוברת למציאות ולזירה הבינלאומית. הנהגה שמכירה במגבלות הכוח, ושמסוגלת לעצב אסטרטגיה ריאלית ליציאה מהמשבר. זה אתגר עצום, שמחייב את טובי המוחות והכוחות.

בשעתנו הקשה ביותר, אנו מונהגים על ידי האדם הכי פחות כשיר למשימה, המערכות הלאומיות שלנו פגועות, מתוחות עד הקצה, ומנוהלות בחלקן באופן בעייתי.

תחת נתניהו והממשלה הלא-מתפקדת שלו אסור להידרדר למלחמה עם איראן ו/או עם חיזבאללה. זו מלחמה שתתחיל בתנאי-פתיחה רעים מאוד, ומשם רק תידרדר. גם אם תהיה תגובה איראנית, הכרחי להגיע לעסקת חטופים והפסקת אש מיד. להחליף את הממשלה, לנהל משא ומתן על סיום המלחמה, ולהיכנס, להליכי שיקום ובנייה מחדש של מערכות המדינה ותשתיותיה